<h1>רבינו ירוחם ני"ד ח"ג</h1>
<h2>דף כ.</h2>
מתפיס בנדר כנדר דמי כגון שאסר דבר אחר בדבר הנדור כמו שכתבתי למעלה כגון אמר ככר זה עלי כקרבן הרי נאסר עליו אותו הככר בנדר ואח"כ התפיס עליו ככר אחר ואמר על הככר האחר זה כזה אסור גם השני כמו הראשו' דמתפיס בנדר כמוציא נדר מפיו. וכן מי שאמר הריני נזיר ושמע חבירו ואמר ואני וכן אחר כלם אסורי'. וכן אם היה נזיר עובר ואמר הריני כזה הרי זה נזיר. וכן הריני שלא אוכל בשר ולא אשתה יין כיום שמת בו אביו כיום שמת בו רבו כיום שנהרג בו גדליה בן אחיקם כיום שראיתי בחורבנה של ירושלם והוא שנדר באותו היום. והיינו טעמא דמתפיס בנדר כנדר, דנדר חל על החפץ שאסר החפץ עליו בנדר כלומר בדבר הנדור וכשמתפיס בו חפץ אחר הוי כאלו התפיסו בדבר הנדור כלומר בקרבן וכיוצא בו מה שאין כן בשבועה כאשר אכתוב.
ומה שכתבתי כיום שמת בו אביו וכו' ה"ה אם לא הזכיר אכילת בשר אלא שאמר עלי כיום שמת וכו' ונחלקו בו הפוסקי' יש מי שכתב דכיון דבעיין לא איפשיט' בעיקרא קא מתפיס ואי בעיקרא קא מתפיס אמרינן והוא שנד' באותו היום. ואי אמרינן בהתרא קא מתפיס דחי' ליה בגמ' והוא שנדור ובא מאותו היום ואילך, ואזלי' ביה לחומרא, הילכך אם יום שמת בו אביו היה בא' בשבת ולא היה נדור כי אם באותו היום אבל כל שאר בא' בשב' שעברו מהיום ההוא עד הנה אכל בשר אם אמר בא' משאר ימי השבוע הרי עלי שלא אוכל בשר כיום שמת בו אביו אף על גב דאיכא טובא חד בשבא דהתירא אסור וכ"ש אם היה נדור ובא מאותו יום ואילך מעולם שלא אכל בשר בשום חד בשבא מיום שמת בו אביו דליכא שום חד בשבת דהתירא ואמר הרי עלי שלא אוכל בשר כיום שמת בו אביו שאסור וכן כתב הרמב"ן והראב"ד. ויש מהפוסקים שכתבו דבעיין איפשיט' בנזיר ואמרינן דוקא כשנדור ובא מאותו היום ואילך דליכ' חד בשבא דהתר' דאז אסו' כשאמר הרי עלי אבל אם לא היה נדור אלא באותו היום ואיכא חד בשבא טובא דהתרא ואמר הרי עלי וכו' מותר דבהתרא קא מתפיס, וכן כתב הרמב"ן. וראשון נראה עקר כל זה פשוט ומוכח בנדרים ושבועו' ובנזיר ובכמה דוכתי וכן פסק רי"ף ז"ל דכל מתפיס כנודר וכן עקר.
מתפיס בשבועה אינו כשבועה כגון שנשבע על ככר שלא לאכלו ואמר על ככר אחר הרי זה כזה הראשו' אסו' והב' מותר וכן אם היה מושבע על יום שמת בו אביו כמו שכתבתי ואמר שלא אוכל בשר כיום שמת בו אביו מותר דאותו יום ליכא בגופיה נדרא ולא מידי, ולא דמי מתפיס בשבועה למתפיס בנדר שכתבתי למעלה דהתם גוף החפץ נאסר כמו שכתבתי למעלה אבל בשבועה הוא אוסר עצמו מן החפץ אבל גוף החפץ אין עליו נדר וקדושה ולפיכך אם אמר זה כזה לא אמ' כלום כל זה פשוט ומוכח מההיא שכתבתי למעלה.
<h2>דף כה.</h2>
חומר בנדרים מבשבועות שהנדרים חלין על דבר מצוה כדבר הרשות מה שאין כן בשבועות כיצד קונם סוכה שאני עושה לולב שאני נוטל תפלין שאני מניח אסור. בשבועות מותר. כיצד אם אמר ישיבת סוכה עלי נטילת לולב עלי זהו נדר וזהו קונם שאמרתי שאוסר החפץ עליו ואין מאכילי' לאדם דבר האסור לו, אבל שבוע' שאוסר עצמו על החפץ כגון שאמר שבועה שלא אשב בסוכה שלא אניח תפלין מותר שאין נשבע לעבור על המצות. וכן אם אמר ישיבת סוכה עלי בשבועה אין שבועה חלה עליו כך פשוט בנדרים וכן בשבועות. וכבר כתבתי למעלה שאם אמר שבועה שלא אשב בצל סתם אסור לישב בצל סוכה ואם אמר שבועה שלא אשב בצל סוכה לוקה ויושב. ואם אמר נטילת אבן זו עלי יש מי שכתב דהוי כנדר ואסו' ואף על גב דבנטילה לית בה הנאה כיון שהזכיר החפץ חל הנדר על כל דב' שאוסרו על עצמו כמו שאמרנו בנטילת לולב עלי. ויש מי שכתב דדוקא נטילת לולב דחשוב אבל בנטילת אבן לא חייל עליה נדרא וראשון נראה עקר. האומר אני נודר שלא אעשה דבר פלוני כתבו המפרשי' שאינו כלום שהנדר צריך שיאסור החפץ עליו כמו שכתבתי.
<h2>דף כט.</h2>
תניא בספרי דבי רב מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות כלומר שהנשבע מן היין או משום דבר בסתם אסור בדבר מצוה כמו בדבר הרשות כמו מי שנשבע שלא ישב בצל אסור לישב בצל סוכה. ואם נשבע שלא לישב בצל סוכה לוקה ויושב כמו שכתבתי במקומו הראוי לו וכן במצה וכן כתב הרי"ף בפסחים. ולמטה אכתוב כיצד נשבע על דבר מצוה [לעיל כ"ה ע"א].
קונם כל פירות שבעולם עלי אם אעשה דבר זה לא חייל כלל אף על פי שאיפש' לו שלא לעשות אותו דבר ולא יאסרו הפירות עליו מכל מקו' כיון שמוציא בפיו כל פירות שבעולם נדר שוא הוא ולא חל הנדר עליו כלל כמו קונם עיני בשינה סתם שלא חל הנדר לאסו' שינה עליו כאשר אכתוב. כך כתב רבינו תם בכתובות.
נדרי הבאי כגון אם לא ראיתי בדרך הזה כעולי מצרים אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד. פי' כגון שאמר יאסרו פירו' שבעולם עלי אם לא ראיתי וכו' דעבידי אינשי דמגזמי. ומ"מ אם לא ראה כלל הוי נדר ואסור בפירות כך פשוט ומוכח בנדרים ובתוס' וכן בשבועו' הבאי מותרו'. ובירו' [נדרים פ"ג ה"ב] ואם היה מעמיד דבריו כלומ' שאומר שלא נתכוון להבאי אלא שראה ממש היינו שבועות הבאי האסורו'. והיכי דמי שבוע' הבאי כגון שאמ' יאסרו פירו' העולם עלי בשבוע' אם לא ראיתי וכו' והקשו מההיא דאמרינן בשבועות [כ"ט ע"א] אי זו היא שבועת שוא נשבע על דבר שא"א לו להיות אם לא ראיתי גמל פורח באויר וכו' ותרץ הרמב"ם דלעולם פירות מותרי' כדאמרינן דנדרי הבאי ושבועות הבאי מותרות אבל יש עליו שבועת שוא כשנשבע ולוקה משום שבועת שוא כההיא דשבועות. ודחו לזו הסברה כי יותר היה לנו לומר שיאסרו עליו הפירות ולא ילקה. והעקר בזה שהוא כמו שתרצו בתוספות כי כשאמר יאס' עלי פרי פלו' בשבועה אז מותר ולא לקי, וההוא דשבועות מיירי דאמ' כל פירות שבעולם דהוי כמו שלא אישן שלשה ימים שמלקין אותו ויישן ואז מלקין אותו על שבועת שוא. וה"ה אם לא אמר אלא שבוע' שלא אוכל כל פירו' שבעולם דילק' ויאכל, אלא בא להשמיענו כשאומר כל פירות אם לא ראיתי דאף על גב דלא אסרם עליו אם לא ראה כעולי מצרים וקרא לעם רב שראה עולי מצרי' כדאמרי אינשי ולפי זה לא יאסרו הפירות עליו, קא משמע לן דאסו' וילקה ויאכל מיד. וי"מ שחלקו דכי אמרינן שבועות הבאי מותרות כשאינו מעמיד את דבריו אלא שאמרו דלגוזמ' אמרו ואז מות' ואינו לוקה, וההיא דשבועות מיירי במעמיד ואומ' שלא אמרו דלגוזמא אלא באמת ואז לוקה משום שבועת שוא כדאמרינן בירוש', ודוקא כשאומר כל פירות אז לוקה אבל פרי פלוני אסו' באותו פרי ואינו לוקה. ולפי זה אלו החלוקים כך הם, אם אמר יאסר פרי פלוני עלי אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד או גמל פורח באוי' אפי' שמעמיד דבריו ואומר שלא אמרו לגוזמא אלא באמת אסור באותו פרי ואין כאן שבועת שוא, ואם אמר כל פירות ומעמיד דבריו או שלא ראה כלל לוקה משום שבועת שוא ומותר בפירות, ואם אמר כל פירות ואינו מעמיד אלא אומר דלגוזמא אמרו מותר בפירות ואין כאן שבועת שוא, והוא שראה כלומר שרא' נחש גדול או גמל פורח שהולך בקלות ובמרוצה. ועוד פשוט דלא אמרינן דשמא נמלין ראה והעלה להם שם כעולי מצרים שעל דעתנו הוא נשבע.
